בסוף שנות ה -50, לגאנה וסינגפור היה את אותו תוצר לאומי גולמי.
In the late 50s, Ghana and Singapore had the same GDP.
העובדה היא שמחקרים מלמדים שהעלות של תת-תזונה ורעב העלות לחברה הנטל שהללו גורמים הוא בממוצע 6% ובמדינות מסויימות עד 11% תוצר לאומי גולמי לשנה
The fact is studies show that the cost of malnutrition and hunger - the cost to society, the burden it has to bear - is on average six percent, and in some countries up to 11 percent, of GDP a year.
מפני שעכשיו, הכלכלה שלנו בכלליות פועלת כמו שפול הוקן אמר, "על ידי גניבת העתיד, מכירתו בהווה ולקרוא לו תוצר לאומי גולמי"
Because right now, our economy by and large operates as Paul Hawken said, "by stealing the future, selling it in the present and calling it GDP."
"אין להם תוצר לאומי גולמי, אלא אושר לאומי גולמי.
They don't have Gross Domestic Product, only Gross National Happiness.
אבל אם תסתכלו על אותו המדד של בעיות חברתיות ובריאותיות ביחס לתל"ג לנפש, תוצר לאומי גולמי, אין כאן כלום, לא נשאר מתאם.
But if you look at that same index of health and social problems in relation to GNP per capita, gross national income, there's nothing there, no correlation anymore.
